אלימות מילולית סמויה - "מילים מתחפשות"

 

 

"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".

(משלי כ"ד, 6)

 

ביקורת הרסנית היא אחד הביטויים המרכזיים בנשקו של האדם המתעלל, נשק אותו אנו מכנות "מילים הורגות". ביקורת הרסנית יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה גלויה ובצורה סמויה. בעוד הביקורת המילולית הגלויה מוכרת לכולנו ומלווה על פי רוב בהרמת קול, באינטונציה נוזפת או בהתפרצויות זעם, הביקורת המילולית הסמויה קשה לזיהוי, ולכן גם צפונה בה סכנה גבוהה במיוחד.

 

(פרק מהספר "מילים הורגות" מאת ניני גוטספלד מנוח  בהוצאת "ידיעות אחרונות ")

                                            ( קיראו אודות הספר )

 

הביקורת השיטתית, המתמשכת והרצופה, בין שהיא גלויה או סמויה, חודרת לנשמתו של הקורבן כמו רעל חסר ריח או צבע המטפטף לווריד באטיות, בהדרגה ובהתמדה, ולכן קשה לזהותו בשעה שהוא מבצע את פעולתו ההרסנית והממיתה. מכיוון שאי‑אפשר להתגונן מפני אויב בלתי מזוהה, אין ביכולתו של הקורבן לפתח מנגנוני הגנה מפני חדירתו. כשמתעוררות באישה תחושות של אי‑נוחות המתפתחות בהמשך לתחושות של סבל, היא מטילה ספק בתחושותיה, לא מודעת לרגשותיה השליליים, וזאת משום שאין היא מזהה את מקור סבלה, ומשום שהיא נתונה במערכת יחסים מטלטלת ומטעה. זוהי הטעיה ומניפולציה אכזרית ביותר המתבצעת על ידי האדם המתעלל ונזקיה קשים וארוכי טווח (נעסוק בכך בהרחבה בפרק 11, "איך הוא מצליח להרדים אותך?").

 

דרכן של המילים הפוגעות, המנמיכות והמשפילות היא לחדור דרך האוזן אל התודעה ולמצוא מקום של קבע בלב ההוויה. משם הן כבר הופכות גם לעדשה דרכה רואה הקורבן את עצמו, תופס את עצמו ומעריך את עצמו.

ביקורת רצופה ונוקבת מחלישה את האדם כלפיו היא מופנית, מערערת את ביטחונו במעשיו, ביכולותיו, בשיפוטו, בעצמי שלו, והיא מסוכנת עוד יותר כאשר היא מתרחשת בצורה סמויה או לחילופין תחת הכותרת המסווה "ביקורת בונה".

 

יש לזכור כל העת כי "משתיקי הקול" הללו לא משמשים רק כנשקו של האדם המתעלל. אלה הם שימושים לשוניים רגילים, אשר משרתים בהחלט גם מסרים תמימים או חיוביים. היסוד המכריע כאן הוא התכיפות בה אמירות אלה חוזרות בשיח שלכם והכוונה העומדת מאחוריהם, אותה אפשר לזהות באמצעות התדירות, ועל פי האינטונציה ושפת הגוף המתלוות בדרך כלל לאמירות אלה. ומעל הכול - סמכי על תחושותייך. הלב (כמעט תמיד...) אינו משקר. אם את לא מרגישה נוח עם אמירות אלה, עם סיום הפרק תוכלי לדעת בדיוק אילו מילים עושות לך רע, ואיך בדיוק הן עושות זאת.

 

באילו "משתיקי קול" לשוניים משתמש האדם המתעלל?

 

בפרק שלפנינו קיבצנו למעלה מעשרים "משתיקי קול", דהיינו, שימושי שפה מגוונים ושכיחים אשר בהקשרים מסוימים מטרתם לבקר, לנזוף, להחליש ולערער את ביטחונו של הזולת, ופגיעתם, יש להדגיש, מרה ואכזרית. כולם נשענים על טקסטים שניתנו לנו מידי נשים.

אפשר לחלק את "משתיקי הקול" לחמש קבוצות הנבדלות זו מזו באופי "משתיק הקול", ובעיקר במטרת השימוש בו:

t        אלה שעניינם נזיפות, הטחת ביקורת והטלת אשמה.

t        אלה העוסקים בהנחתת הוראות ופקודות.

t        אלה היוצרים הטעיה ובלבול.

t        אלה המציגים הכחשה, בבחינת לא היו דברים מעולם.

t        אלה המבטאים זלזול ובוז בתחפושות שונות.

 

מאחר שספר זה הוא מעין מדריך, אנו מוצאות לנכון להוסיף כאן - לפני תחילת סקירת משתיקי הקול - "הוראות הפעלה" בכל הקשור לרצף הקריאה של הפרק שלפנייך. פרק זה הוא חדשני, חשוב ומשמעותי ביותר בהבנה של אלימות מילולית סמויה ובאופן פעולתה. הוא פרי של מחקר ממושך, ועל כן ארוך, טעון ועמוס. כדי להפיק ממנו את התועלת המרבית, אנו ממליצות לקרוא כל פעם רק קבוצה אחת מתוך חמש הקבוצות של משתיקי הקול, ולאחר מכן לעשות הפסקה בקריאה. כדאי להניח את הספר, לחשוב על הדברים, לתת לדברים לחלחל ולשקוע. מחר אפשר לשוב ולקרוא את הקבוצה הבאה. הפרק מפתיע, כי אין אדם שאינו מוצא גם את עצמו בין מפעילי אותם משתיקי קול, וההיחשפות עלולה להיות קשה. אנשים משתמשים במילים ובוחרים בהן באופן אינטואיטיבי, וגם אם הם אינם מודעים להשתמעויות הסמויות של אותן מילים - הבחירה לא מקרית, והיא נובעת מכוונה מסוימת ומשרתת אותה. התובנות שתשיגי עם קריאתך יועילו לך לא רק בזיהוי קולו של האחר, אלא גם בזיהוי קולך שלך, כרעיה, כבת, כאחות וכחברה. כולנו "נגועים" בכך בצורה זו או אחרת, ומודעות היא המפתח לשליטה ולפיקוח על התנהגותנו.

קבוצה ראשונה:

נזיפות, הטחת ביקורת והטלת אשמה

 

 

 משתיק קול מס. 1

מסרים שליליים ותוקפניים בתחפושת של שאלות

 

משפטים המנוסחים כשאלות אינם מעלים בהכרח שאלות. אנו מרבים להשתמש במשפטי שאלה בלי כל כוונה או ציפייה לתשובה. הסוג המוכר ביותר הוא שאלות רטוריות, שהתשובה עליהן מובנת מאליה וברורה מתוך השאלה. נביא כמה דוגמאות שקיבלנו ממרואיינות:

t        "את לא מסוגלת לשים משהו במקום?"

t        "תגידי לי, יש סיכוי שהבית הזה ייראה פעם כמו בית ולא כמו מחסן?"

t        "את לא שומעת מה שמדברים אלייך?"

 

הסוג השני, ששימושו נרחב, הוא שאלות שהן חלק ממה שמכונה בספרות הבלשנית "פעולות‑דיבור" (speech act). פעולת‑דיבור היא מבע שתכליתו לגרום לכך שהנמען, השומע, יבצע פעולה מסוימת (ויינבך, 1986). לדוגמה, "עזוב את המקום!" הוא משפט שתכליתו לגרום לכך שהנמען יעזוב את המקום. פעולת‑דיבור של פקודה או בקשה מתבצעת לעתים קרובות באמצעות משפט שאלה: "אתה מוכן לעזוב את המקום?" הדובר אינו מתכוון לברר האם השומע באמת מוכן ללכת, אלא מביע את רצונו התקיף שהלה יעזוב את המקום. דוגמה נוספת היא אדם המסב לשולחן בחברת אנשים ומבקש מאחד מהם: "אתה יכול, בבקשה, להעביר לי את הסוכר?" זוהי פנייה מנומסת לאדם ובקשה שיעביר את הסוכר למבקש. השואל אינו מתעניין האם מבנה השרירים של שכנו לשולחן מותאם להרמת כלי עם סוכר. אין כאן בדיקה או בחינה של היכולת להעביר סוכר. זוהי פשוט בקשה להעביר סוכר, המנוסחת כשאלה.

סוג כזה של שאלות נפוץ ביותר, ואנו משתמשים בו רבות כשאנו מבקשים ממישהו אחר לבצע דבר מה, כמו: "סליחה, אתה יכול לזוז קצת?" וכן לצרכים תקשורתיים רבים אחרים.

בהקשרים אחרים אפשר, כמובן, להשתמש בשאלות אלה כשהן עוטות תחפושת של בקשה לצורך מתן הוראה, ציווי וגם נזיפה. במקום לומר: "הכיני לי אוכל. את מדברת בטלפון כל הזמן ולא מכינה לי אוכל", אפשר כביכול לשאול: "את יכולה להכין לי אוכל במקום לדבר בטלפון כל הזמן?"

 

משפט שאלה מסוג זה מכיל כמה מסרים נחרצים:

 

1.   קביעה - את אמורה להכין לי אוכל.

2.   נזיפה - את מדברת בטלפון הרבה מדי.

3.   נזיפה - אינך עושה מה שאת אמורה לעשות.

4.   הוראה - עלייך להכין אוכל מיד.

 

כל השאלות שהועלו בקטע האחרון הן פעולות‑דיבור.

תבנית אחרת של משפטי שאלה היא משפטים הפותחים במילת שאלה. גם סוג זה משמש אותנו לצרכים שונים ומגוונים, כאשר בחלקם הגדול השאלה עניינית, ויש ציפייה אמיתית לתשובה, ובחלקם היא משמשת להבעת אי‑שביעות רצון, נזיפה וגם תקיפה. אלה הן שאלות ה"למה", "מי", "מה". דוגמאות:

 

t        "למה לא שילמת את החשבון?"

t        "מי עשה לי סדר על השולחן?"

t        "מה כבר ביקשתי?"

 

גם במקרים אלה השואל אינו מצפה לתשובה עניינית, ומשפטי השאלה מכילים מסרים שונים, אם של נזיפה, אם של היתממות ואם של התנצלות מדומה.

יש, כמובן, לחזור ולהדגיש, כי לא כל המשפטים ה"מחופשים" לשאלות הם משפטים נושאי אמירות שליליות. כמו בשאר משתיקי הקול המסר נקבע על פי המטרה, ההקשר, טון הדיבור וטיב היחסים שבין השותפים לשיח.

 

אנו משתמשים במשפטים המנוסחים כשאלות באופן טבעי לשימושים שונים: לעתים כדי להעצים או לחדד את המסר ("מאין בכלל עלה לו הרעיון הזה?"); להדגיש פליאה ("מה אתה אומר?!"); לעתים כדי לשוות לו ממד הומוריסטי, ("נראה לך שמתאים לי עכשיו להתחיל בקריירה של רקדנית בטן?"); ולעתים, כמובן, גם כדי לנזוף בזולת או לבקר אותו, כפי שמצביעות הדוגמאות המובאות בפרקנו. כאשר שאלות מסוג זה חוזרות על עצמן לעתים קרובות כחלק מהתקשורת עם אדם ביקורתי ונוזף, יש ללמוד לזהותן כאמירות תוקפניות ולהגיב בהתאם (פירוט בפרק 17, "את בטוחה שבן זוגך הוא אכן גבר מתעלל - מה הלאה?").

את משתיק הקול הראשון "מסרים שליליים ותוקפניים בתחפושת של שאלות", אנו מחלקות לשני סוגים. בשני המקרים השאלה אינה אלא נזיפה בתחפושת, אך במקרה אחד הדובר מתחפש ל"מתפלא" ובשני ל"סקרן ומתעניין".

 

 

משתיק קול מס' 1.1

נזיפה בתחפושת של שאלה (א'): המתפלא

"מי מגהץ ככה חולצות?"

 

משפט מסוג זה עשוי לשאת עמו קביעה ביקורתית ומסר תוקפני מאוד בתחפושת של שאלה. אילו מסרים מסתתרים בתוך ומעבר לארבע המילים המוצגות כשאלה: "מי מגהץ ככה חולצות?"

1.   קביעה - יש דרך אחת טובה לגיהוץ חולצות.

2.   קביעה - אני יודע מהי הדרך הנכונה.

3.   האשמה וביקורת - את מבצעת את המשימה בצורה שאיננה מקובלת עלי.

4.   האשמה וביקורת - את מבצעת את המשימה באופן שאינו תקין באופן כללי. לא רק בעיני.

5.   האשמה וביקורת - את עושה דברים בצורה הפוכה מזו המצופה ממי שיודע לבצע את הדברים.

 

השאלה בדבר אופן גיהוץ החולצה היא רק דוגמה. שאלות מסוג זה מוצגות במגוון רחב מאוד של עניינים בחיי היומיום. להלן דוגמאות אחדות שלוקטו מעדויות של נשים:

t        "מי תולה ככה כביסה?"

t        "מי חותך ככה לחם?"

t        "מי מחנה ככה את המכונית?"

t        "איפה למדת את זה?"

t        "מי מנגב ככה שולחן?"

t        "מי מבשל ככה אורז?"

t        "מי עושה ככה סטייקים?"

t        "מי משקה ככה?"

t        "מי תולה ככה מכנסיים?"

t        "מי שוטף ככה כלים?"

t        "מי עשה אותך מומחית בעניין?"

t        "מי נתן לך רישיון?"

 

 

 

 

 

משתיק קול מס' 1.2

נזיפה בתחפושת של שאלה (ב'): הסקרן והמתעניין

 

"למה את קונה דווקא את הגבינה היקרה?"

לצדן של השאלות המחופשות מסוג ה"מתפלא", יש סוג שאלות נוסף - שאלות ה"סקרן והמתעניין לדעת". גם אלה הן שאלות שדוברן אינו מצפה כלל לכל תשובה שהיא. שימי לב, גם אם יש לך תשובה טובה לשאלתו הביקורתית‑שיפוטית "למה את קונה דווקא את הגבינה היקרה?" (לדוגמה, קנית את הגבינה היקרה במבצע "כסאח - שניים במחיר אחד"), אין לך מה למהר ולהסביר את התנהגותך. השואל אינו מצפה כלל לתשובה, ולכן גם לא יקשיב לה. יתר על כן, אם תשיבי והוא יקשיב לשם שינוי, הדבר ידרבן אותו למצוא מוצר אחר ש"מעדת" בקנייתו.

אילו מסרים מסתתרים מאחורי השאלה: "למה את קונה דווקא את הגבינה היקרה?"

1.   קביעה - אני יודע בדיוק כמה עולה כל דבר.

2.   קביעה - אנחנו צריכים לחסוך.

3.   האשמה ראשונה - את קונה ביוקר.

4.   האשמה שנייה - את עושה זאת במכוון. דווקא.

5.   האשמה שלישית - את עושה זאת כדי להרגיז אותי.

6.   האשמה רביעית - את עושה דבר לא נכון, לא תקין.

7.   האשמה חמישית - את בזבזנית.

8.   את עושה מעשה לא סביר בעליל - בדיוק ההפך ממה שמצופה מאדם הגיוני לעשות.

 

האין זה מדהים כיצד שאלה קצרה כל כך, הנראית על פניה יומיומית ורגילה, נושאת עמה שמונה (!), ואפשר אף למצוא יותר, מסרים שליליים? זוהי, כמובן, שאלה מחופשת, והיא נושאת עמה תשובה חד‑משמעית. במקרה שלנו זוהי חריצת דין והדבקת סטיגמה לך, להתנהגותך ולאישיותך בכלל.

אילו מסרים וקביעות ביקורתיות ותוקפניות חבויים בשאלה המזויפת: "למה לא קנית חלב?"

1.   קביעה - את מופקדת על קניית החלב.

2.   קביעה - היית צריכה לקנות ולא מילאת את תפקידך.

3.   האשמה - את רשלנית.

4.   האשמה - וכמובן, את אשמה בכך שאין חלב.

5.   האשמה - ושוב, את לא בסדר.

6.   מסקנה מעשית - יש ציפייה או אפילו דרישה (תלוי בטון הדיבור) שתדאגי לתקן את המעוות.

ריכזנו כאן עוד משפטים שהופיעו בעדויות נשים. כל המשפטים המובאים להלן הן נזיפות והטלת ביקורת בתחפושת של שאלות:

t        "למה את מעמידה את הבקבוק במקרר ולא משכיבה אותו?"

t        "למה תלית את המטאטא כאן ולא שם?"

t        "למה את תולה את הקולבים בארון עם הפתח כלפי חוץ ולא כלפי פנים?"

 

ולעתים אפילו חסר בהן "האגף האלטרנטיבי" ומוצגת רק "אופציה" אחת:

t        "למה הנחת את הסל במרפסת?"

t        "למה לא קנית גבינה צהובה?"

t        "למה את קונה דווקא את הפירות היקרים?"

t        "למה את קונה רק מוצרים זולים?"

t        "למה אין כלום במקרר? זה מחנה ריכוז כאן?"

t        "למה המקרר מפוצץ? את מתכוננת למלחמה?"

t        "למה שברת את הצלחת הלבנה?" (כביכול שברת אותה בכוונה).

t        "למה את קונה תמיד עגבניות ירוקות?"

t        "למה את אף פעם לא מוכנה בזמן?"

t        "למה לא מילאת דלק?"

t        "בשביל מה קנית יין?"

 

כל שאלה מסוג זה נושאת עמה מסרים שליליים חבויים. כל שאלה כזו קובעת, למעשה, שמתוך האפשרויות הקיימות במציאות את בוחרת תמיד באפשרות הרעה.

כאשר אדם מוצף בסוג שאלות זה ובכל תחום מתחומי החיים, הוא חש כמי שסוקלים אותו באבנים מכל כיוון. זוהי הטחה של הערות ביקורתיות ושל שיפוטיוּת מתמדת המותירות אותו בתחושה של אדם פגום, "לא בסדר" ו"לא שווה" בכל אשר יפנה או יעשה.

כיצד אפשר להבדיל בין שאלה תמימה ועניינית לשאלה שהיא נזיפה בתחפושת? ננסה להבהיר זאת באמצעות דוגמה: "מדוע הנחת את העציץ ליד הקיר?" היא שאלה תמימה, אותה יכול לשאול בן זוג המתעניין בתום לב, ורוצה לדעת באמת ובתמים מהי הסיבה לכך ששינית את מקום העציץ. זוהי שאלה אמיתית, ובתור שכזו היא גם ראויה לתשובה.

"לא היה לו די אור בפינה ההיא", "הזזתי אותו כי חיפשתי משהו", "העציץ החדש מוצא חן בעיני יותר", הן רק שלוש דוגמאות לתשובות הגיוניות העשויות להינתן לשואל האמיתי, והן אמורות לספק אותו בתנאי ששאל את השאלה בתום לב.

לעומת זאת, המסר הזה שונה לחלוטין כשאת נשאלת בדיוק אותה שאלה אך באינטונציה שונה, וכחלק מדפוס דומיננטי של תקשורת "שאלתית" המוכר ביניכם. לעתים קרובות מלווה השאלה גם בטון לעגני: "אז זהו? הגינה עברה עכשיו לסלון?" או: "לא מצאת מקום יותר טוב?" או: "אולי תתחילי גם לשוחח עם הצמחים? שמעתי שזה עוזר להם לצמוח". כשאת מוצפת במהלך היום או השבוע בעוד מטר של "למה" ו"מדוע" את מבינה היטב שלשאלות יש תפקיד של ביקורת ונזיפה בדומה לדוגמאות שהובאו קודם:

t        "למה הוצאת את הבשר מהמקרר?"

t        "למה לא קנית חלב?"

t        "למה את מעמידה את המצרכים במקרר בסדר הפוך, הגבוהים קדימה והקטנים מאחור?"

t        "למה לא הלכת לדואר להביא דואר רשום?"

t        "למה לא קנית נורות? לא ראית ששתיים נשרפו?"

t        "למה את משתמשת בצלחת הקטנה ולא בגדולה?"

t        "למה לא דיברת עם המדריכה בחוג של הילד?"

t        "למה מלוכלך כאן?" אגב, המבע: "למה מלוכלך כאן" שונה מקודמיו וחבוי בו עוד "טריק" לשוני שנעמוד עליו בהמשך.

 

ההבדל אפוא בין שאלה עניינית ותמימה לבין שאלה מזויפת הוא בטון הדובר, בשכיחות הדפוס "השאלתי" בתקשורת עמו וכמובן, בהקשרים בהם נאמרים הדברים ובטיב היחסים ביניכם באופן כללי. טון הדיבור והמינון נקבעים על פי כוונת הדובר ומטרתו, ובשל היותם קלים לזיהוי אפשר גם לזהות באמצעותם את כוונת הדובר בקלות יתרה.

 

יש לציין כי כל הדוגמאות שהועלו כאן לוקטו במכוון בידי מרואיינת אחת, אף כי נשים רבות העידו על "טקטיקת השאלות" כמאפיינת את פניותיו של בן הזוג כלפיהן. אנו העדפנו לצטט כאן רק מרואיינת אחת, שתיעדה הערות אלה בתוך שבועות אחדים בלבד, וזאת כדי להמחיש כיצד הביקורת מופנית באופן רצוף לכל פעולה ובכל תחום. כך מומחשת המתקפה כפי שהיא מנוהלת בדרך כלל - היא מתבצעת בכל החזיתות, וכך גם מתערערת המציאות המעשית של האישה בכל החזיתות ובכל התחומים. כשאת חשופה לסוג של שאלות מסוג זה במינון גבוה את מתחילה להרגיש ולהאמין שאת באמת לא בסדר. שכולך לא שווה.

כל השאלות הללו הן אפוא שאלות "מזויפות", משום שהמבנה הוא אמנם מבנה של שאלה, אך זוהי, למעשה, אמירה ביקורתית ומאשימה המוטחת כלפייך באמצעות הפעלה של תחבולה לשונית.

 

מתוך שאין זו שאלה אמיתית אלא עוד דרך של ניגוח והטחת אשמה, הדובר גם אינו מצפה לתשובה. את שנופלת במלכודת שהכין לך, משיבה לו, מסבירה ומתנצלת, ובכך הוא משיג את שחפץ בו יותר מכול - המשך הוויכוח, הגברת המתקפה והעצמת המסע הדורסני. בפרק 17, "את בטוחה שבן זוגך הוא אכן גבר מתעלל - מה הלאה?", נביא בפנייך הצעות מעשיות להתמודדות עם סוגי פניות תוקפניות אלה. לאחר שתזהי אותם, יהיה לך קל יותר ומובן יותר מה עלייך לעשות כשאת נחשפת אליהם.

 

יחד עם זאת, אנו מרגישות חובה לחזור ולהדגיש כי אסור להיגרר, חלילה, למסקנה כי כל מילת ביקורת היא בחזקת אלימות נפשית, וכי כל שאלה היא חלק מטכניקות ההסוואה של גבר מתעלל. אפשר להיות גבר אוהב וחבר נפלא ולשאול לפעמים כמה שאלות... (קראי שוב את הפתיח לפרק. הוא מאַזֵן וחשוב).

כולנו משתמשים פעמים רבות במניפולציות לשוניות מסוג זה ומסוגים אחרים כדי להביע ביקורת או מורת רוח, אך השאלה המרכזית היא: האם זהו דפוס התנהגותי מוביל בתקשורת או בחזקת "שימוש מזדמן" ונדיר בלבד?

 

משתיק קול מס' 2

השלילה שבך היא נתון שאין עליו עוררין (א')

 

שימוש רב במשפטי "אם היית..."

ניקח לדוגמה את המשפט: "אם היית אישה טובה הייתי עוזר לך...". כפי שאפשר לראות במשפט זה אין אף לא מילת שלילה אחת. אפילו המילה "לא" אינה מוזכרת בו. ובכל זאת המסר הוא שלילי ותוקפני ביותר. אילו מסרים חבויים בשבע המילים שלכאורה אין בהן כל רמז למסר שלילי?

1.   קביעה - מסתתר כאן נתון שעליו אין כל ויכוח - את לא אישה טובה!

2.   קביעה - יש סיבה לכך שאני לא עוזר לך.

3.   קביעה - הסיבה לכך אינה קשורה בי. כלומר, אני לא עוזר לא מפני שאני עצלן, נצלן, פרזיט או כל סיבה אמיתית אחרת.

4.   קביעה - הסיבה לכך שאיני נוקף אצבע קשורה בך. את אשמה(!) בכך שאני לא עוזר לך.

 

בכל שפה יש סוגים שונים של משפטים להבעת תנאי. אלה הם משפטים המבטאים יחסי תנאי בין לפחות שני מצבים אפשריים, ואנחנו משיגים אותם בעזרת מבנים תחביריים מסוימים ומילות קישור מסוימות שגם אם אינן מודעות לדובר, הרי שהן משמשות אותו בנאמנות ובדיוק רב באופן אינטואיטיבי.

בעברית יש שני סוגים עיקריים של משפטי תנאי אשר בשניהם מכתיבה המילה "אם" את יחסי התנאי.

נדגים את הסוג הראשון בעזרת שתי דוגמאות: "אם תאכל הרבה עוגות קרם - תשמין מאוד", וכן "אם תעבור עבירת תנועה ויתפוס אותך שוטר - תקבל קנס". משפטי הדוגמה מכילים שני חלקים: הראשון הוא התנאי, ואילו השני הוא התוצאה שתתקבל אם התנאי הזה יתממש. אנו מכנים סוג זה של משפט תנאי בשם "תנאי תקף". הוא תקף משום שיש סיכוי שהתנאי יתממש. קיימת אפשרות ריאלית למימושו.

 

הסוג השני של משפטי התנאי מציג תנאי שיכול היה להתרחש, אך הוא איננו מתרחש בפועל, ולכן הוא מכונה "תנאי בטל". לדוגמה: "אם היית לומד למבחן היית מקבל ציון טוב". או "אם היית מקפיד על תזונה נכונה ופעילות גופנית - לא היית משמין".* גם בתנאי הבטל מדובר בשני מצבים אפשריים המותנים זה בזה, ועל כן משמשת המילה "אם" כמקשרת ביניהם, אך מן המשפט האחרון משתמע שלא הקפדת על תזונה נכונה ופעילות גופנית, ואכן השמנת. במילים אחרות: העובדה שלא הקפדת על תזונה נכונה ופעילות גופנית היא בחזקת אינפורמציה נתונה, ומשמשת כאן כהנחה מוקדמת.

 

ועתה נבחן דוגמאות שהובאו בפנינו בידי נשים, ונראה כיצד שימוש בסוג של משפטי תנאי בטל יכול לעטוף את השומעת במעטה של שלילה ושל ביקורת נוקבת מבלי שהיא תחוש כלל בצליל של שלילה ומבלי שהדובר משתמש במילה גסה או מילת גידוף. הכול מתבצע בלשון נקייה ותמימה לכאורה.

 

כתבנו "מבלי שהיא תחוש", ואין זה נכון. היא תחוש במסר המעליב, כי הביקורת אכן משתמעת מן הדברים שמבנה המשפט ותוכנו יוצרים, אך היא לא תהיה מודעת תמיד למילים הספציפיות הגורמות לכך ולעצם העובדה שמי שעומד מולה אכן מבקר אותה ופוגע בה במכוון.

t        "אם היית מנהלת בית כמו שצריך, היו לך חיים יותר קלים". (משתמע: אבל את לא מנהלת את הבית כפי שצריך, ולכן קשה כאן כל כך).

t        "אם היית שמה במקום, לא הייתי צריך לחפש כל הזמן". (משתמע: לא שמת במקום, ויותר מכך: את נוהגת שלא לשים במקום, ולכן אני סובל מכך וצריך לחפש כל הזמן).

t        "אם היית יותר מסודרת, אפשר היה למצוא משהו בבית הזה". (משתמע: אבל את לא מסודרת, ולכן אי‑אפשר למצוא כאן משהו).

t        "אם היה לך אכפת ממני לא היית שוכחת ללכת לקופת חולים". (משתמע: אבל לא אכפת לך ממני, ולכן את לא דואגת לי לתרופות).

t        "אם היית מחנכת את הילדים כמו שצריך, הכול היה נראה אחרת בבית הזה". (משתמע: אבל את לא מחנכת את הילדים כמו שצריך, ולכן הכול כאן לא בסדר).

t        "אם היית משקיעה בבית, היה לנו בית ולא אורווה". (משתמע: את אינך משקיעה בבית, ולכן הבית שלנו נראה כמו אורווה).

t        "אם היית שומעת פחות מה שאמא שלך אומרת, החיים שלך היו טובים יותר". (משתמע: את שומעת יותר מדי מה שאמא שלך אומרת, ומכאן באות הצרות שלך).

t        "אם היית מדברת פחות בטלפון עם אמא שלך היה לנו חשבון הגיוני". (משתמע: את מדברת הרבה מדי עם אמך, ולכן יש לנו חשבון לא סביר).

t        "אם היית יותר רזה, היית יכולה ללבוש את הבגד הזה". (אינך יכולה ללבוש בגד כזה. את שמנה מדי).

t        "אם היית יותר עדינה, לא היית שוברת כל דבר". (משתמע: אינך עדינה, ולכן את שוברת כל דבר).

 

המסר ברור, גם אם אינו גלוי: כל מה שקורה והוא רע - את אחראית לו, ואת אשמה.

 

משתיק קול מס' 3

השלילה שבך היא נתון שאין עליו עוררין (ב')

 

שימוש רב במשפטי "את הרי..."

נדגים את משתיק הקול באמצעות המשפט: "את הרי לא מתמצאת בכלל בענייני כספים". גם במשתיק קול זה חבוי שימוש במילה שהמשמעות המסתתרת מאחוריה היא: אני מציין כאן עובדה שאין עליה כל ויכוח או עוררין. תפקידה של המילה "הרי" הוא לציין שעובדה זו היא בבחינת נתון ידוע לכול, מעין אקסיומה. שימוש מרובה בסוג זה של משפטים במשמעות שלילית - עניינית או אירונית - אינו מקרי. הוא מכוון, ותפקידו לחזק את המסר השלילי ולהופכו לעובדה קיימת ושרירה.

t        "את הרי תמיד יודעת יותר טוב".

t        "את הרי מבזבזת כספים בלי הכרה".

t        "את הרי לא מסתדרת עם אף אחד".

t        "את הרי תמיד תולה את הבגדים הפוך".

t        "את הרי תמיד צודקת..."

t        "את הרי מושלמת... אי‑אפשר להגיד לך מילה".

t        "לך הרי אי‑אפשר להגיד מילה".

t        "את הרי נוהגת כמו עיוורת".

t        "את הרי נוהגת כאילו שאין אף אחד נוסף בכביש".

t        "את הרי מתווכחת על כל דבר".

t        "את הרי צריכה תמיד מה שיש לשכנה".

t        "את הרי לא מוכנה להשקיע בבישול".

t        "את הרי לא עושה שום דבר".

 

כשמילים אלה מופיעות בהקשרים שליליים, כוונת הדובר היא להצמיד סטיגמה, להדביק חותם של שלילה על מי שמזוהה עם המעשה או עם המחדל. ובמקרה שלנו - את זו שמזוהה עם השלילה, בין שהיא מתבטאת במעשה או בין שהיא מתבטאת באי‑עשייה, במחדל. זו אינה ביקורת חד‑פעמית, זו ביקורת חוצת זמנים בעיקר אם היא מלווה במילה "תמיד": "את הרי תמיד כזאת..." (ראו גם משתיק קול מס' 5). בעזרת המילה "הרי" הופכת אפוא קביעתו של בן הזוג לנכונה, לעובדה קיימת שאין להטיל בה ספק ולערער עליה, ויותר מכך: אין צורך להוכיחה. אפשר להשתמש בה כטיעון לניגוח ללא חובת הוכחה, ובהקשר זה זוהי אמירה שאינה מחייבת את הדובר בהסבר או בהוכחה.

סוג זה של מילים כמו המילה "הרי" או המילה "אם" (במשמעות של "לו" ו"אילו" כפי שהודגם במשתיק קול מס' 1.2) מכונה על ידי בלשנים "קדם הנחה" (presupposition). אחרים מכנים זאת אינפורמציה נתונה - "תפקיד המילה לציין מבע שלם כנתון... ומבעים נתונים משמשים לעתים קרובות למניפולציות, כאשר הם מציגים כנתון חומר שאינו נחשב בהכרח כאמיתי או מקובל". (אריאל, 1985). (גם טכניקה זו הדגמנו בפרק 16, "האבחון" בעדותה של אורלי).

 

משתיק קול מס' 4

קיבוע והנצחה של השלילה באמצעות הכללות

 

שימוש רב במשפטי "את תמיד...", "כל...", "כרגיל את..." ודומיהם

 

השימוש במילה "תמיד" בהקשרים שליליים מעניק ממד של קביעות והנצחה של ההערכה השלילית לאדם אשר אליו מופנית ההערכה. המילה "תמיד" הופכת אירוע חד‑פעמי לעובדה, לנתון. מתוך כך יש לה היכולת להציג התנהגות חד‑פעמית כתכונה אופי ואף להופכה לכזו. כאשר היא נאמרת בהקשרים שליליים היא מעצימה את המסר השלילי והופכת אותו לחלק מאישיותו של האדם אליו מופנה המסר.

 

השימוש בצירוף "את תמיד..." יכול להופיע בהקשרים שונים, כפי שאפשר לראות בדוגמאות האלה:

t        "את תמיד משלמת ברגע האחרון".

t        "את תמיד דוחה דברים".

t        "את תמיד באה הכי מוקדם".

t        "את תמיד צריכה לאחר".

t        "את תמיד מצליחה לשרוף את האוכל".

t        "את תמיד צריכה להגיד את המילה האחרונה".

t        "את תמיד יודעת הכי טוב".

t        "אני לא יודע למה, אבל אצלך האוכל תמיד קר".

 

ההכללה שתכליתה קיבוע והנצחה של השלילה לא נעשית רק באמצעות הצירוף "תמיד את...". הנה דוגמאות לעוד צירופים שתכליתם זהה:

 

דוגמאות לשימוש ב"כל" ו"הכול"

t        "כל מכשיר חשמלי שאת משתמשת בו מפסיק לעבוד".

t        "אסור לתת לך לגעת במשהו. את שוברת הכול".

t        "את מצליחה לקרוע כל ספר שאת נוגעת בו".

t        "כל פעם שאת לוקחת את המכונית משהו מתקלקל".

t        "כל מי שישמע את מה שאת אומרת יצחק".

t        "כל דבר שאת מכבסת יוצא עם כתמים".

t        "כל מה שמבקשים ממך לעשות, את לא עושה".

t        "כל הסלטים שלך יוצאים מלוחים מדי".

t        "כל החברות שלך מטומטמות".

t        "כל מה שאת קונה, זה מיותר".

t        "כל מה שאת אומרת לא היה ולא נברא".

t        "כל דבר שאת נוגעת בו הולך פייפן..."

t        "את מסלפת את כל העובדות".

t        "את שורפת את כל מה שאת מבשלת".

t        "את פוגעת בכל מי שרוצה בטובתך".

 

דוגמאות לשימוש בצירוף "את, כרגיל..."

t        "את כרגיל עושה מה שאת רוצה".

t        "את כרגיל מגיעה אחרונה".

t        "את כרגיל מגיעה ראשונה".

t        "את כרגיל לא עושה קניות".

t        "את כרגיל לא משלמת חשבונות".

t        "את כרגיל מצפצפת על מה שאני אומר".

t        "משהו נשבר? נו, כרגיל, את עם התנועות הגסות שלך..."

 

במקביל לשימוש במילים "תמיד", "כול" ו"כרגיל" להכללה של שלילה, נעשות הכללות כאלה גם באמצעות שימוש במילים המבטאות חֶסֶר או שלילה: "אף פעם", "שום דבר", "כלום".

 

דוגמאות לשימוש בצירוף "אף פעם..."

t        "את אף פעם לא מסתכלת כשאת הולכת".

t        "את אף פעם לא מניחה במקום..."

t        "את אף פעם לא מגיעה בזמן".

t        "את אף פעם לא תגהצי את הצווארון כמו שצריך".

t        "את אף פעם לא מחכה עד שהבשר יתרכך".

t        "את אף פעם לא מוכנה בזמן".

 

דוגמאות לשימוש ב"שום דבר", "כלום"

t        "שום דבר הרי לא מעניין אותך".

t        "את הרי לא מתעניינת בכלום חוץ מ..."

t        "את הרי לא מבינה בזה שום דבר".

t        "את לא מבינה שום דבר מהחיים שלך".

t        "שום דבר טוב עוד לא יצא מזה שאת טיפלת במשהו".

t        "את לא עושה שום דבר בשביל הבית".

t        "את עוד לא עשית שום דבר בשבילי".

 

למילים: "הרי", "תמיד", "כול", "כרגיל", "אף פעם", "שום דבר", "כלום" ולמילים דומות בעלות משמעות של הכללה (כמו "בטח", "ודאי") יש חשיבות מרכזית בשיח, והן משמשות יותר כמילות תפקיד מאשר כמילות תוכן. תפקידן הוא להעניק למסר כולו ממד של הכללה, ממד של קביעות, של הנצחה, של חד‑משמעיות, של הערכה מאפיינת ומקבעת, ובמקרה שלנו - הערכה שלילית.

 

מטבע הדברים האדם המתעלל אינו משתמש רק במשתיק קול אחד בכל פעם. על פי רוב הוא משלב כמה משתיקי קול באותו משפט, ובכך הוא מעצים את המסר השלילי שהוא מנסה להעביר. נמחיש זאת בכמה דוגמאות ששמענו מהמרואיינות:

t        "את הרי אף פעם לא מתעניינת בשום דבר, אז למה פתאום מעניין אותך מה כתוב במכתב מהבנק?" (שילוב של ארבעה משתיקי קול).

t        "את יכולה להסביר לי למה אצלך תמיד הכול עקום?" (שילוב של שלושה משתיקי קול).

t        "למה כל מה שאת זוכרת זה תמיד רק את הרע?" (שילוב של שלושה משתיקי קול).

t        "למה בבית הזה הכול תמיד מבולגן?" (שילוב של שלושה משתיקי קול).

t        "את הרי יודעת שאם היית שמה כל דבר במקום, לא היה מצב שלא מוצאים שום דבר". (שילוב של ארבע משתיקי קול).

 

זהו. עשו עכשיו הפסקה והניחו את הספר. חשבו על כל מה שקראתן. חשבו על אופן דיבורו של האחר ועל אופן הדיבור שלכן. הניחו לדברים לשקוע וחזרו לענייניכן. הספר יחכה לכן.