תת משקל היא אבחנה המתקבלת כאשר ה-BMI של הנבדק נמוך מ- 18.5. BMI, או מדד מסת גוף הוא המנה של משקל הגוף (בקילוגרמים) חלקי גובהו של הנבדק בריבוע (במטרים).
בנוסף, אבחנה זו מתקבלת לעתים כאשר משקלו של הנבדק נמוך בחמישה עשר עד עשרים אחוזים מהמשקל הנורמלי בהתאם לגילו של הנבדק ולגובהו.לא בכל מצב שבו מתקבלת האבחנה של תת משקל קיימת סיבה לדאגה, היות ותת משקל היא הגדרה יחסית המתבססת על נתונים רבים, המתאימים לרוב האוכלוסייה. לפיכך לא אחת מתברר כי אדם סובל לכאורה מתת משקל, אך הלכה למעשה מדובר על אדם בעל מבנה גוף רזה מאוד שנמצא במשקל תקין. לכן יש לבחון כל מקרה לגופו.
הגורם הנפוץ ביותר לתת משקל הוא תת תזונה שמקורה במחסור מזון זמין
מצב זה עשוי להתפתח גם בקרב אלו שחיים באזורים שבהם המזון זמין. כך לדוגמה אדם עני מאוד, המתקשה ברכישת מזון יכול להגיע לתת משקל.
תת משקל יכול להתפתח על רקע שלושה גורמים מרכזיים להלן:
צריכה לא מספקת של מזון – מצב זה עשוי להופיע על רקע הפרעות פסיכיאטריות כאון אנורקסיה נרבוזה או דיכאון מגו'רי.
גורמי מחלות או מצבים בריאותיים פיזיים כגון:
טיפול תרופתי – שתופעת הלוואי שלו היא אבדן תאבון, כמו למשל שימוש בתרופה ריטלין הנרשמת לסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
קשישים – בקרב קשישים שכיחה מאוד צריכה מועטה של מזון על רקע אי התאמה של שיניים תותבות.
בעיות ספיגה במערכת העיכול – שלשולים חמורים או ניתוחים במערכת העיכול יכולים לגרום לבעיות ספיגה וכתוצאה מכך להוביל לאבדן קיצוני של משקל ולתת משקל.
אנרגיה מוגברת – הגברה בדרישות הגוף לאנרגיה עלולה להוביל לתת משקל במידה וההוצאות האנרגטיות הגבוהות לא יזכו לפיצוי בדמות עלייה צריכה האנרגטית. מצב זה יכול להתרחש על רקע מחלה ממארת, פעילות גופנית מופרזת, שימוש בסמים ממריצים ועוד.
מה הם התסמינים של תת משקל?
התסמינים של תת משקל אינם קבועים שכן לגורם שהוביל לתת המשקל ישנה השפעה רבה על ההסתמנות הקלינית. אחת הסכנות המרכזיות בתת המשקל היא פגיעה במערכת החיסון שמובילה לנטייה לסבול מזיהומים ולהתקשות בהחלמה ממחלות שבדרך כלל קל להחלים מהן. בין היתר, תת משקל יכול להוביל לאנמיה, נשירת שיער, הפסקת הווסת, סיכון גבוה לסיבוכי היריון שונים ועוד.
חלק ניכר מהתסמינים קשורים לחסרים תזונתיים ספציפיים למשל באבץ, ברזל וחלבון. חסרים אלו יכולים להוביל לעייפות מוגברת, קשיי ריכוז, בצקות, יתר לחץ דם, בעיות זיכרון, חיוורון, או אי סבילות לקור.
תת משקל נחשב כיום לאחד מגורמי הסיכון המרכזיים לאוסטאופורוזיס, גם בקרב אנשים צעירים. במצבים חמורים במיוחד החולים סובלים מהפרעות בקצב הלב שעלולות להוביל אף למוות.
אבחנת תת משקל מתבצעת באמצעות מדידת גובה ומשקל לצורך חישוב ה-BMI
אך תהליך האבחון לא מסתיים כאן שכן לאחר שמאבחנים כי הנבדק סובל מתת משקל, יש לנסות להתחקות אחרי הגורמים לתת המשקל. לצורך כך יש ליטול אנמנזה רפואית מלאה ולתשאל את הנבדק בנוגע לתסמינים שונים מהם הוא סובל.
לאחר התשאול הראשוני נהוג לבצע בדיקות דם שונות ולהמשיך בביצוע בדיקות נוספות בהתאם לממצאים שעולים בשלבי האבחון הראשוניים. חשוב מאוד לשים את הדגש על גורמי סיכון מסוימים המהווים את מנת חלקו של הנבדק כמו למשל עבר פסיכיאטרי, היסטוריה של הפרעות אכילה, עיסוק בפעילות גופנית מאומצת ועוד.
כיצד מטפלים בתת משקל?
הטיפול בתת משקל נחלק לשני רבדים להלן:
טיפול בגורם – בראש ובראשונה יש להתייחס לגורם שהוביל להתפתחות תת המשקל שכן הטיפול משתנה בהתאם לגורם. כך לדוגמה הטיפול בצעירה שסובלת מתת משקל על רקע אנורקסיה נרבוזה שונה בתכלית מהטיפול שיוענק לאדם מבוגר הסובל מתת משקל על רקע גידול סרטני.
טיפול בתת משקל – מכוון לשינוי המאזן הקלורי, כך שסך הקלוריות הנצרכות יהיה גבוה יותר מסך הקלוריות ששורף המטופל. זאת ניתן לעשות על ידי הגברת התיאבון באמצעות תרופות, העשרת המזון בקלוריות באמצעות בחירת מזונות נכונים או באמצעות שימוש במזון מועשר.
